סרי לנקה מנקודת מבטי

סרי לנקה מנקודת מבטי.

טלפון. עונה. רן מפלאיסיט – סוגר לי כרטיס, איזה התרגשות.
זו כבר הפעם השניה שלי בסרי לנקה מתוך ארבע. כמה חודשים אחרי זה הגיע היום המיוחל.

ארזתי כבר את כל התיקים, וכל הציוד. כל הציוד, בואו, מזוודה קטנה עם ארבע חולצות, שני בגדי ים, בקבוק או שתיים של קרם הגנה וגלשן בקייס.
בזה "כל הציוד" מסתכם.
וזה מה שאני אוהב בסרי לנקה, שזה כל מה שצריך, את זה ודרכון כמובן, ששכחתי ונזכרתי שכבר הגעתי לאיירפורט, אז חזרתי להביא.
עדן קצת יותר מסודר, הוא אוהב לארוז גם תרופות, ממרחים לפצעים, תחבושות ושאר ירקות.

אחרי טיסה "קצרה מאוד" הכוללת 28 שעות טיסה ליעד שנמצא כ7 שעות טיסה מישראל ושלוש קונקשיינים במצרים, לילה סוער אחד באתיופיה ועוד עצירה קלה במאלדיבים, הגענו לקולומבו – עיר הבירה של סרי לנקה. ככה זה כשאתה נווד בלי גרוש על התחת, וכל מה שמעניין אותך זה לדוג את הטיסה הזולה ביותר, גם אם זה אומר לשים ווסט, קסדה ולקחת נשק ולטוס מעל מדינות ערביות.
למרות שבינינו. גם אם אתה מיליונר, וקנית טיסה של 12 שעות עם קונקשן אחד. אתה טס מעל מדינות ערביות.

אבל את מי זה מעניין? העיקר שאנחנו כבר פה.

עולים על ואן משדה התעופה של קולומבו לעוד נסיעה של שלוש שעות כבר באמצע הלילה, בתקווה להגיע לזריחה.
הגלשנים קשורים על הגג, החלונות קצת פתוחים, חם. אבל יש אוויר טרי כזה, שנכנס לך לנשמה בכל שאיפה.

מבעד לחלון אני רואה את הירוק הזה, עוטף את דרך העפר שעליה אנחנו נוסעים, ועם כל דקה שחולפת היום מתחיל להתבהר, הטבע נחשף בדרך הקופצנית, מתחילים לשמוע קצת ציפורים, עוברים עוד עיקול ועוד. פעם שדה ירוק רחב ידיים נחשף, פעם בית רעוע של סרי לנקים מקומיים שיושבים בחוץ. באיזי. לא ממהרים בבוקר לעבודה. אין שם את זה.

ומגיעים לוויליגמה, סוף סוף, אחרי המסע המתיש הזה כל מה שנשאר לנו זה לעשות צ'ק אין במלון, לנשנש איזה משהו קטן, לקבל את החדר, לעלות לזרוק את המזוודה והקייס על הרצפה ולהזרק, למים.

# יום א' – חוף וויליגמה – חוף הבית –

זה חוף פשוט, ממוקם למול המלון, במרחק הליכה של 36 שניות בערך.
חוף עם שבירה חולית, די עדין, המון תיירים על החוף ובתוך המים. פיסה של חול ששרועה בין המלונות ומועדוני הגלישה לקו המים. מלאה בתיירים ותיירות שהם תאווה לעיניים הצעירות שלנו 

זה ביץ' ברייק קלאסי, שמתאים לכל הרמות, וזה מה שיפה בסרי לנקה. שיש המון חופים שיכולים להתאים לכל רמות הגלישה.

 אני ועדן היינו בזמנו גולשים מתקדמים יחסית, אבל ככה זה יום ראשון. בוחנים את השטח, הולכים להשתעשע קצת, להרים לאגו, בחוף שאנחנו שולטים בו ולא מותחים את הגבול יותר מדי.
מרעננים קצת את הזכרון בטעם המיוחד של מי אוקיינוס, הזרמים השונים, הגלים הארוכים והנשפכים, קצת להוריד את החלודה.

שלוש שעות אחרי זה יצאנו מהמים, עייפים מלחתור ולגלוש, שרופים משמש ומלאים באושר, אושר פנימי כזה שנשטף ממך כשאתה מאושר, כזה אושר שאנשים אומרים מהצד "כמה אושר". אושר כזה שרואים.

אנחנו בגן עדן שוב, וזה כל פעם ממלא אותי מחדש.

אחרי שנ"צ טוב במלון איכשהו קמנו בערב עם אנרגיות, אז החלטנו לנסוע למיריסה, עיירה קטנה ליד וויליגמה, הידועה במסיבות החוף הצבעוניות שלה. יש להם קטע שם, יש שם איזה 10 פאבים על קו החוף ממש, ובכל ערב, עושים מסיבה בפאב אחר, ממש עם אש וזיקוקים לפני זה, ושאר הפאבים מכבדים ומנמיכים ווליום, שאפשר יהיה רק לשבת אם לא בא לכם על מסיבה רועשת.
קצת שיכורים החלטנו לעבור למלון מעולה במיריסה, כי למרות שיש מסיבות מעולות ומלאות בצעירים בוויליגמה, אהבנו יותר את האווירה במיריסה, אז החלטנו להשאר פה.

# יום ב' – גולשים במיריסה גם ללפט וגם לרייט –

יום  שני החלטנו להרים הילוך, לא להילוך גבוה מדי, אבל כן קמנו בבוקר מוקדם, כדי לנצל את השעות הטובות של הגל.

וכן החלטנו לגלוש במיריסה, שם יש סלעים חיים מתחת לרגליים, ככה קצת לשנות אווירה. להרים את הדופק.
כי ככה זה בספורט אקסטרים או בגלישה בפרט, אם אתה לא מפחד קצת במים זה סימן שאתה לא באמת עושה ספורט אקסטרים.

אז באנו לפחד קצת.
הגלים אמנם נמוכים ודי נשפכים אבל ריף מתחת לרגליים זה תמיד מאתגר וחווייתי.

נכנסנו כבר מהצ'אנלים שאנחנו מכירים טוב, כדי לא לדרוך על איזה קיפוד ים חמוד בדרך, לא כיף ללמוד בדרך הקשה מאיפה להכנס למים, אבל אנחנו כבר מנוסים בעניין.
וכרגיל, הגל מושלם, אמנם נמוך אבל עושה את העבודה, ובהחלט נותן את מנת הסם הנצרך כל כך לגוף.

במיריסה יש שני פוינט ברייקס,  אחת לשמאל ואחת לימין, בשני חופים שונים במרחק של 2- 3 קמ הליכה.
השבירה השמאלית עובדת רק בתחזיות מסוימות שעוד לא ממש גיליתי, אבל כשהיא עובדת, אני חושב שזה אחד הגלים הטובים ביותר בסרי לנקה, ארוך ונשפך, מפתיע מדי פעם עם קיר שפתאום מגיח מהאפלה, רק לזרוק עליו קצת את החרבות להרגיש את תחושת החופש של הגלשן על הליפ, איזה כיף, תביא לי לנשוך מישהו!

השבירה הימנית היא די רגועה, הרבה ישראלים בדרך כלל בעונה, ויותר מתאימה לגלשנים ארוכים, אם כי לפעמים יכולה להפתיע בתחזית גבוהה ולתת מענה לכל רמות הגלישה.

ככה העברנו את שלושת הימים הקרובים. סשן בוקר במיריסה לפט או רייט.
סיבוב בשוק בוויליגמה או שנצ, סשן ערב בחוף הבית ובשארית כוחותינו לאחד הברים באיזור מיריסה.

גן עדן במלוא תפארתו.

למי שלא הבין עדיין, הגלישה בסרי לנקה מומלצת בשעות הבוקר, ולאחר מכן בשעות הערב.
כשבין לבין בדרך כלל עולה רוח שקצת מחרבשת את הגל.

# יום ו' – קאבאלנה – 

יום אחרי זה יצאנו די באיזי לחופים שבכיוון מידיגמה – מידיגימה כוללת בתוכה רשימה של כמה חופים מצויינים לגלישה בינונית עד מתקדמת.
כל החופים הם עם קרקע סלעית אולם רמת ועוצמת השבירה משתנה.

אז רושאן אח שלנו הסרי לנקי, מקפיץ אותנו על הטוקטוק בדרך לאחד המקומות המדהימים – קבלנה.
רושאן תמיד מלווה אותנו כשאנחנו מגיעים לסרי לנקה. הבן אדם שף ברמה גבוהה מאוד ותמיד דואג לכל המסביב. 

מפה לשם אנחנו חולפים בדרך על פני כמה פיקים מעולים כמו שאמרתי, ביניהם
פלנטיישן וקוקונט – דרופ די מהיר, גל רך וכיפי שנשבר גם לרייט וגם ללפט.
ראמס – פיק רציני, עם כוח, דרופ מהיר ודי אלים – למכורי האדרנלין שביניכם.
לייזי לפט – כשמו כן הוא, גל שמן וארוך שנשבר שמאלה, מדהים למתחילים, לפעמים בתחזית גבוהה הוא מקבל צורה נדירה ביופייה, שגורמת לך להבין למה בעצם נולד האדם, תובנות האבולוציה, פתרון לסכסוך הישראלי – פלסטיני, כל זה בגל אחד.
תחשבו מה זה סשן שלם שם.

הגענו לקאבלאנה, ביץ' ברייק שמחולק לשני פיקים מרכזיים, אבל מרווח, מה זה מרווח, כמו מזרון של ד"ר גב מרווח.

הפיק הימני יותר אם מסתכלים על החוף, טיפה כבד יותר ונזרק יחסית.
הפיק השמאלי עדין יותר ומתאים לחבר'ה שמתחילים את דרכם בעולם הגלישה המופלא.

אני חושב שהמשפט שהיה מתאר את קאבאלנה הכי טוב זה "ים של בחורות אירופאיות בכל מקום ואחלה גל".
מדויק אפילו.

# יום ז' – תרתי משמע –

אחרי ערב יחסית סולידי של שהייה במלון עם שייק פירות טבעי לגמרי מפירות שנקטפו לפני 3 דק בדיוק, החלטנו שעושים איזה ג'אם קצר, שלפנו את היוקלילי ואיזה תוף מאולתר ודפקנו גרסא של "המסלול של החיים" איזה שיר שכתבתי שמתאים לשנות העשרים המבולבלות שלנו וחתכנו לישון.

# אז יום ז' – תרתי משמע – מאדיה

40 דק' רכיבה על טוקטוק ואתם מגיעים לאחד החופים הקשוחים של האיזור – מאדיה.

גל חלול, נטרק, נשבר שמאלה, נשבר של החיים, אבל איזה גל, הופעה של עומר אדם, חזק כזה, עם קצב, מרגש.

מה זה מרגש.
מרוב התרגשות כמעט לא נכנסתי למים, היה כולה מטר וחצי.

מטר וחצי של סרט אימה. אבל נכנסנו, יאללה חצי עולם טסנו בשביל זה, מה לא ניכנס? לא נמתח קצת גבולות?
עולים לפיק, האמת די בקלות, הגל כל כך מסודר שזה קל לבוא מהצד, ורואים את הסלעים למטה, רדוד מאוד.
אנחנו בפיק, די לבד, גל ועוד גל באים בסטים ואנחנו רק חותרים עוד ועוד לעומק שלא בטעות יתפלק לנו ואיזה גל יתפוס אותנו לא מוכנים.

עוד צלילה מתחת לגל ( דאקדייב) ועוד מעבר ברגע האחרון. עד שעדן מחליט להסתובב ולחתור לגל. לא נורמלי הבחור, אבל וואלה סיים אותו בגבורה, בלי שום ביצוע, זה לא מעניין, העיקר הוא שרד.
מסיים את הגל בצרחת אושר כזו שמזכירה את סגירת עסקת חייכם בטלפון באוטו, שאתם דופקים בהתרגשות ברוטלית על ההגה. כזאת.

ואז הגיע תורי, אמרתי סעמק, נחתור, מה יש בזה.
חותר לגל ואני רואה איך אני מתרומם באוויר אל מול לוע התהום שנפתחת תחתיי ומוותר בשניה האחרונה, אלוהים ישמור אני לא יודע איך אני אצא מפה.

אחרי איזה רבע שעה שיחת מוטיבציה מעדן של "חיים פעם אחת" ו- "זה לא כזה נורא" "אתה מסוגל, ותוך שניה אתה תתרגל" החלטתי שאני הולך על זה.
יאללה גיא בלי פאדיחות.

חותר לגל הבא בסט, עדן צורח לי "חזק תחתור חזק",
ואני חותר, כוס אמק "חיים פעם אחת".

הגלשן מתיישר באוויר ואני ביחד איתו ננעץ בתוך הקרקע הסלעית.
"חיים פעם אחת" הוא אומר לי.

אחרי התגרדות יפה על הסלעים, והכרה במוות שכנראה בא לקחת אותי, אני עולה מעל פני המים כאילו בנשימתי האחרונה, ורואה את הגל הבא מגיח לכיווני.
תפסתי את הגלשן ועפתי בשכיבה עד החוף. סיימתי להיום.

אם יש משהו שלמדתי היום – כשחתרתם לגל, התחייבתם, אין דרך חזרה ואסור להסס, פשוט תעשו את זה. סיימו את העבודה שהתחלתם.

את השבוע האחרון העברנו בלוקיישן מטורף, שאת שמו אני לא אגיד. אולי בסוף.
מקום מדהים, שעה נסיעה מוויליגמה, אי בודד בצורת פרסה, מפוצץ בעצים ירוקים וטיפה חוף,
החוף ממש מתחלק לשניים, גל מושלם לשמאל, ומצד שני גל מושלם ללימוד או לגלשנים עם נפח גבוה. פלא טבע, ממש צמוד אחד לשני.

וכמה שקט.

החוף הזה פשוט מושלם, מושלם, מושלם. הגל נשבר בצורה כל כך נכונה לשמאל, מפנקת.
כשכל גל שאני מסיים, אני פשוט לא רוצה לחזור הביתה.
את המיקום של החוף הזה אני שומר בשקט, לחברה שבאים איתי לטיולים שלי.
אבל אם תרצו איזה עצה או שניים אתם מוזמנים ליצור קשר בכיף.

סרי לנקה מנקודת מבטי.

כבר לא יכול לחכות לכתוב לכם על הטיול הבא!

גיא צזנה

בעלים של מועדון הגלישה WeSurf.

7
הצטרף לדיון!

avatar
6 תגובות ראשיות
1 תגובות לתגובה
0 עוקבים
 
התגובה החמה ביותר
הנושא החם ביותר
5 יוצרי תגובות
יניברויטל אלמוגגיא צזנהjohnny the boarההוא מהפינה יוצרי תגובות אחרונים
  הירשם לידיעה  
הכי חדש הכי ישן הכי הרבה הצבעות
יידע אותי על
יניב
אורח
יניב

אחלה בלוג!

רויטל אלמוג
אורח
רויטל אלמוג

מקסים ומושך לקרוא עוד ועוד ועוד

johnny the boar
אורח
johnny the boar

תודה חברים

ההוא מהפינה
אורח
ההוא מהפינה

זיין

דניאל
אורח
דניאל

אחלה כתיבה גבר